החלטה בתיק ב"ש 20848/05

1. זוהי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 5/8/04 (בתיק ב"ש 20754/04- להלן: "החלטת המעצר"), בה הוריתי על מעצר המבקש עד תום ההליכים, על פי כתה"א שהוגש נגדו (בתיק פח972/04) ואשר בו מיוחסות לו העבירות, כדלהלן: שתי עבירות קשירת קשר לביצוע פשע ; נסיון לשוד ; עבירות נשק (נשיאה ומסירה) ; נסיון לחבלה בכוונה מחמירה ; ניסיון לרצח ; גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ; והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

2. נסיבות ביצוע העבירות, לכאורה - וכעולה - מעובדות כתב האישום וכפי שפורטו בהחלטת המעצר - הן, כדלהלן:

בעקבות הלוואה שנתן המתלונן לעמוס חג'ג (להלן: " עמוס") נחתם מאוחר יותר, הסכם בכתב בין השניים באשר לסכום ואופן ההחזר לשיעורין (להלן: "ההסכם"). אלא שעמוס החליט למצוא דרך כיצד להימנע מהחזר החוב למתלונן, על פי ההסכם, ולשם כך, פנה הוא ( עמוס) אל המבקש וביקש ממנו שימצא עבורו אנשים שיסייעו לו לגנוב את כתב ההסכם מהמתלונן. בעקבות כך פנה המבקש אל אחד בשם פאבל גילידינגרש (להלן:" פאבל") ןאירגן פגישה בקפיטריה של אוניברסיטת בן גוריון, בה נכחו הוא (המבקש) עמוס ופאבל. במהלך פגישה זו ביקש עמוס מפאבל, תמורת תשלום כסף, להכות את המתלונן ולשדוד ממנו את "הפאוץ", שבו הוא נושא את ההסכם ולהזריק לו חומר, שלדברי עמוס, אמור לגרום למתלונן לשיכחה. פאבל נענה להצעה ונטל מעמוס את המזרק שהכיל חומר מסויים. סמוך לאחר פגישה זו, צירף פאבל לקשר זה ולמזימה את אלכסיי לברשיצב (להלן: "אלכסיי") ואחר, בשם אנדרי מקרנקו (להלן: "אנדריי") ושלושת אלה נפגשו עם עמוס ביום 4.2.04 ; ובמפגש זה, מסר עמוס לאלכסיי אקדח כדי שייעשה בו שימוש לצורך ביצוע המשימה. סמוך לאחר מכן, הסיע עמוס ברכבו את שלושת אלה ( פאבל, אלכסיי ואנדריי) לקירבת ביתו של המתלונן, ומשהגיעו לשם, ירדו השלושה מהרכב, שבו נשאר עמוס. פאבל צלצל באינטרקום שבכניסה לדירת המתלונן, ובאמתלא מסוימת, גרם לו לרדת מדירתו יחד עם אישתו. אלא שאז - ותוך שאלכסיי מפיל את אשת המתלונן, ארצה ודורש ממנה, תוך כיוון האקדח אליה שלא לזוז - הכו פאבל ואנדרי את המתלונן, ולאחר מכן נמלטו השלושה לתוך רכבו של עמוס, ובלא ליטול את ההסכם מהמתלונן (מאחר שזה ירד מטה, בלא אותו פאוץ') ובלא שהוזרק אותו חומר לגופו (להלן :" האירוע הראשון").

אלא שלאחר כשלון המזימה באירוע הראשון הנ"ל, לא הרפה עמוס וכבר כעבור מספר ימים פנו עמוס והמבקש, שוב, לאותו פאבל ; והפעם, הציעו לו השניים ( עמוס והמבקש) לרצוח את המתלונן, ובתמורה הבטיח עמוס לפאבל לשלם לו 30,000 ש"ח. פאבל שנענה להצעה, פנה לאלכסיי, שהסכים לחבור אליו לאותו קשר ולאותה מזימה. לשם ביצוע המשימה, הסיע עמוס את פאבל, אלכסיי ואנדריי אל קירבת בית המתלונן, והוא עצמו (עמוס) נשאר יושב במכוניתו. השלושה ( פאבל, אלכסיי ואנדריי) ארבו למתלונן - כשאלכסיי מסתתר מאחורי מכוניתו של המתלונן - וכאשר פאבל הבחין במתלונן ובאשתו יוצאים מהבנייין, בו הם מתגוררים, ופוסעים לעבר מכוניתם, דיווח פאבל על כך, במכשיר סלולארי, לאלכסיי. או אז, ירה אלכסיי כדור לעבר המתלונן ; ותוך שהמתלונן נמלט חזרה לכיוון בניין דירתו, הוסיף אלכסיי וירה לעברו עוד 5 כדורים ; ולאחר מכן,נמלטו השלושה ( פאבל, אלכסיי ואנדרי) לתוך הרכב של עמוס, שהבריחם משם. כתוצאה מהירי, נפצע המתלונן בחלקים שונים בגופו, ונזקק לאשפוז ולניתוח שהצריך כריתת חלק מהמעי; ולאחר שחרורו מבית החולים, כעבור שלושה שבועות- כשהוא מוגבל בתנועות ונעזר בהליכון - נשלח לשיקום בבית חולים אחר, שבו אושפז וטופל, וכעבור חודשיים שוחרר, כשהוא מהלך בעזרת מקל הליכה וידו מגובסת. (להלן: "האירוע השני").

כן - ובאשר לעבירת הסם - המדובר היה בסם מסוג קנאבוס במשקל 31.20 גר' שנמצא בהחזקתו של המבקש.

3. בהחלטת המעצר ראיתי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס מעורבותו ההדוקה ושותפתו  הפעילה של המבקש בכל הקשור לאירוע הראשון, וכמי שגייס למשימה את פאבל וקישר בין עמוס לבינו, וכמי שאמור ומסוגל להוציא את המזימה אל הפועל. הראיות בנידון זה נסמכות, בין היתר, על דבריו המפורשים של פאבל באמירתו מיום 9.6.04 במשטרה, שבה מסר, בין היתר, כי " הוא (המבקש- ח.ע) הביא אותי לעמוס....הוא (המבקש- ת.ע) היה בכל העניינים, הוא (המבקש- ח.ע) ישב איתנו בבית הקפה (הקפיטריה באוניברסיטת בן גוריון- ח.ע) והוא יודע הכול"

אך, ביחס לאירוע השני, לא מצאתי ראיות ישירות לכאורה למעורבותו של המבקש בו, זולת דבר ידיעתו מראש על הכוונה לביצועו ; ובאופן שביחס לאירוע שני זה ניתן לייחס לו  עבירת אי מניעת פשע - כך סברתי בהחלטת המעצר.

ערר שהוגש על החלטת המעצר נדחה ע"י ביהמ"ש העליון, אשר ציין את דבר מעורבותו "העמוקה והממשית" ו"תפקידו המרכזי" של המבקש בקשר הפלילי בפרשה חמורה זו.

4. בינתיים, ואחר זאת, נשמעה עדותו של פאבל בפני המכותב הדן בכתב האישום לגופו, ובעדותו זו (מיום 9.5.05) שינה פאבל את טעמו ואת גירסתו הנ"ל, במובן זה, שהפעם טען כי, אכן, היה זה המבקש שהפגישו עם עמוס באותה קפיטריה, אך, לדבריו עתה, המבקש כלל לא נטל חלק בפגישה ובשיחה שקויימה בה בין פאבל לבין עמוס, וכי לאורך כל השיחה בין השניים הסתובב המבקש בקפיטריה, ורק לאחר שזו הסתיימה הצטרף המבקש אליהם (עמ' 34,ש 10-9;ועמ' 35, ש' 3-1 לפרוטוקול הישיבה הנ"ל בתיק העיקרי.

ובהידרשו להסביר את פשר ההבדל בין עדותו זו בביהמ"ש לבין הודעתו במשטרה (מיום 9.6.04) טען פאבל, כי : " אני הייתי במצב ממש הכול שחור מול העניים. אז היו לי מחשבות שכאילו כולם אשמים בזה וגם על אלכס (המבקש- ח.ע ) אני חשבתי  אז שכולם נמצאים בתוך הסיפור הזה וכולם יודעים. יצא ככה שאני פשוט דיברתי דברים על בן  אדם (המבקש- ח.ע ) שלא היה לו שום קשר עם הסיפור הזה. אז היה נראה לי שהוא באמת קשור לזה, כי הוא בא בפעם הראשונה, הוא (המבקש- ח.ע ) הביא את עמוס לדבר איתי, היו גם עניינים שלו עם עמוס בנפרד, משהו עם החנות. אחר כך עמוס סיפר לי שהוא חייב לו הרבה כסף, 100,000 ש"ח. מרוב כל זה וגם הייתי מרגיש ככה שכולם אשמים וכולם יודעים (שם, עמ' 34, ש' 16-27).

5. בקשה זו לעיון חוזר מושתתת, איפוא, על השוני האמור בין גירסת פאבל בעדותו בביהמ"ש לבין גירסתו הנ"ל במשטרה ; ועל פי הנטען, יש בשוני זה כדי לכרסם בתשתית הראייתית, "כרסום של ממש", ובאופן שאין עוד הצדקה להמשך מעצרו של המבקש; וכי יש לשחררו לחלופת מעצר בדמות, מעצר בית מלא תחת השגחה ופיקוח.

6. לאחר עיון, הגעתי למסקנה, כי אין די בעצם אותו שוני או אף הסתירה, כמובאלעיל, בין עדותו של פאבל בביהמ"ש לבין גירסתו במשטרה, כדי לבסס ולהקים את התנאים הדרושים על פי הדין להצדקת עיון חוזר בהחלטת המעצר ושינויה.

תנאים אלו - כידוע, ולא למותר לשוב ולשננם- סוכמו בהחלטת ביהמ"ש העליון בבש"פ 2070/98 [ אלי דאדשב נ' מדינת ישראל], תק- על 98(2), 25 ]ומוטב להביא את הדברים, כלשונם,  מפי כב' השופט חשין:

" משהחליט בית המשפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, רשאי אותו נאשם לבקש עיון- חוזר בהחלטה לעוצרו, בייסדו עצמו  על אירועים שאירעו במהלך משפטו. ואולם, אותם אירועים חייבים שיהיו אירועים כבדי -משקל ביותר, אירועים הקרובים במאוד להיותם אירועים דרמטיים, אירועים שמשקיף מן הצד יידע ויבין מעצמו, כי משמיטים הם מעצמם את הקרקע מתחת לגירסת התביעה".

ובהתייחסו למצב (כמו זה דנן) בו מדובר בבקשה לעיון חוזר, על שום שעד תביעה סתר, בעדותו בביהמ"ש, את גירסתו בחקירתו במשטרה - מצב שאליו התייחס כב' השופט מצא בבש"פ 47/98 ( דהן נ' מדינת ישראל)- מאמץ כב' השופט חשין את דברי כב' השופט מצא, שקבע באותו עניין, כי " טענות מסוג זה מקומן  בפני ביהמ"ש שלפניו מתברר המשפט ; ולדעתי, אין זה מן המידה כלל שבימ"ש זה [דהיינו בית המשפט הדן במעצר] יידרש להן,  בעוד המשפט בפני הערכאה הדיונית מתנהל והולך"

            ובהמשך, מוסיף כב' השופט חשין, מדידיה, וקובע:

" אכן, הערכת העדויות הבאות לפני בית המשפט אינה נעשית אלא לסופו של דיון ; וחוץ מאשר במקרים נדירים ביותר, הליכי המעצר לא נועדו להערכתן של עדויות במשפט ולשיחרורו של נאשם על- יסוד הערכה זו. מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נעשה על - פי ראיות לכאורה המובאות לפני שופט הדן בנושא המעצר, ורק לעת קריסה - בעליל של גירסת התביעה, ניתן יהיה להורות על שחרורו של אותו נאשם ממעצרו. על דרך הכלל, שחרורו של נאשם  לא ייעשה אלא בתום משפטו ועם זיכויו (או הרשעתו בעבירה קלה שאינה מצדיקה, כשהיא לעצמה, המשך החזקתו במעצר)...." (ההדגשות שלנו-ח.ע)

7. דברים אלה יפים הם לענייננו והולמים אותו.

פאבל סתר, אמנם, את גירסתו במשטרה, ובעיקר, באשר למעורבתו של המבקש בשיחה שהתקיימה באותה קפיטריה בין עמוס לבין פאבל. אולם, משום כך גם הוכרז כעד עויין - כך שהומתב שבפניו מתברר כתב האישום לגופו, הוא זה שיהא עליו להידרש לשאלה איזו מהגירסאות להעדיף, על בסיס הערכת כלל התשתית הראייתית שהובאה בפניו, ותוך הידרשות להכרעה בשאלות שבמהימנות ; וכך גם באשר לשאלת מידת סבירותו ומהימנותו של ההסבר שביקש פאבל לספק לפשר הסתירה האמורה.